המאמר הזה היה מאמר אחד, ארוך. בפועל אני מחלק אותו ל-3 מאמרים שונים שהם, בגדול, התזה שאני הולך איתה ב-3 השנים האחרונות. כרגע זה המאמר הראשון – שסוקר את התפתחות האינטרנט בתור שלוש דורות מרכזיים: דור המחשוב והחומרה, דור האינטרנט, דור ה-AI. אין כאן משהו חדשני. זה בעיקר אמור לסדר כמה מחשבות שכולנו יודעים אבל אולי לא "דייקנו את המילים לגביהם".
אני עוד עובד על המאמרים הבאים שיכללו, בעיקר, תזות לגבי לאן המהפכה הזאת הולכת ברמת האפליקציה. או במילים אחרות – איזה הזדמנויות בתחום התוכנה קיימות כרגע לדעתי.
איך הגענו לכאן: שני המחזורים הטכנולוגיים שקדמו לבינה מלאכותית
קודם היו רק אנשים
מאות שנים, כוח בעולם נבע משליטה במשאבים פיזיים: אדמה, אנרגיה, חומרי גלם וכוח עבודה אנושי. המהפכה התעשייתית שינתה את העולם בכך שהיא לקחה פעולות שבעבר בוצעו ידנית והפכה אותן לתהליכים מכניים שניתן לשכפל בקנה מידה עצום. מפעלים החליפו בעלי מלאכה, פסי ייצור החליפו עבודה ידנית, ורכבות וספינות קיטור שינו את הדרך שבה סחורות, אנשים ומידע נעו בעולם. דמויות כמו John D. Rockefeller לא בנו רק חברות — הן בנו מערכות. הם הבינו משהו שנשמע מובן מאליו היום, אבל היה פעם חידוש עצום: שהכוח האמיתי אינו רק בנפט עצמו, אלא ביכולת לשלוט בכל שרשרת ההפצה, הזיקוק, ההובלה והניהול בקנה מידה שאנשים בודדים לא יכלו לנהל ידנית.
ככל שהעולם נהיה מורכב יותר, ארגונים התחילו להישען יותר ויותר על בירוקרטיה, נהלים, טפסים, מנהלים, מחלקות ותהליכים שחזרו על עצמם. המאה ה-20 הייתה במידה רבה סיפור של אופטימיזציה של מערכות אנושיות: פסי ייצור, לוגיסטיקה, בנקאות, ביטוח, תאגידים, תקשורת המונים ומדינות מודרניות. אבל לכל זה הייתה מגבלה בסיסית — בני אדם. ככל שמערכת נהייתה גדולה יותר, היא דרשה יותר פקידים כדי לתאם, להעביר מידע, לבדוק, לאשר, לזכור ולהפעיל אותה. העולם התחיל לייצר כמויות עצומות של מידע ותהליכים, אבל עדיין היה תלוי בעיקר במוח האנושי כדי לנהל אותם. זאת הייתה הקרקע שעליה נולדה המהפכה הבאה: המעבר ממערכות שמופעלות בעיקר על ידי בני אדם, למערכות שמסוגלות לנהל חלק הולך וגדל מהעולם בעצמן.
ואז באה התוכנה (Web 1.0)
אם המהפכה התעשייתית לקחה עבודה פיזית והפכה אותה למכנית, התוכנה לקחה תהליכי חשיבה, ניהול ותיאום והפכה אותם למערכות דיגיטליות. בני האדם התחילו להפעיל מערכות ולהאציל לתוכן את הזיכרון שלהם, כולל אוטומציה של העברת המידע בין מחלקה למחלקה ובין ארגון לארגון. פעולות שבעבר דרשו כמויות עצומות של נייר ואנשים שיסחבו ניירות ממקום למקום ויתייקו ניירות ויקראו ניירות ויעבדו ניירות — התחילו לעבור למערכות ממוחשבות שפעלו במהירות, בדיוק ובסקייל שבני אדם לא יכלו להתחרות בו.
תוכנה הייתה אז כלי פנימי של ארגונים גדולים. רק בנקים, ממשלות ותאגידים יכלו להרשות לעצמם מחשבים, שרתים ומערכות מידע. המערכות האלו לא היו "האינטרנט" כפי שאנחנו מכירים אותו היום, אלא תוכנות סגורות שנועדו לנהל תהליכים ארגוניים: הנהלת חשבונות, מלאי, בנקאות, שכר, לוגיסטיקה ורישום מידע. בפעם הראשונה, חלק מהידע והתהליכים של הארגון עברו מהמוח האנושי אל מערכות ממוחשבות. במקום לנהל הכול דרך טפסים, טלפונים וזיכרון אנושי, ארגונים התחילו לפעול דרך שכבת תוכנה שידעה לשמור מידע, לבצע חישובים, לעקוב אחרי תהליכים ולהפעיל לוגיקה באופן עקבי ובסקייל גדול יותר מבני אדם.
עם הזמן, המחשבים נהיו קטנים, זולים ונגישים יותר, והמחשוב התחיל לצאת מחדרי השרתים של תאגידים ולהיכנס למשרדים ולעסקים קטנים. תוכנות כמו גיליונות אלקטרוניים, הנהלת חשבונות, ניהול מלאי ומעבדי תמלילים אפשרו גם לעסקים קטנים להתחיל לנהל מידע ותהליכים בצורה ממוחשבת. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה מחשוב הפך מכלי של ארגונים גדולים לכלי עבודה יומיומי. עדיין לא הייתה רשת עולמית אמיתית, והמערכות לרוב היו מבודדות זו מזו, אבל חלק הולך וגדל מהפעילות העסקית התחיל לעבור מהמוח האנושי ומהנייר אל מסכים, קבצים ומערכות תוכנה.
השמות שהפכו את המהפכה הזאת לאפשרית הם Microsoft, Apple, Oracle ו-IBM. החברות האלו סיפקו תשתית חומרה ותוכנה שעל גבה יכול היה העולם הדיגיטלי להתפתח. הן נשענו על חברות כמו Intel ו-TSMC שסיפקו את כוח העיבוד עצמו. רוב המשתמשים מעולם לא התעניינו במה עושה המעבד שלהם, אבל הוא היה שם, בכל מחשב ומחשב.
ואז, באמת בא האינטרנט (Web 2.0)
אם עידן התוכנה הראשון היה על דיגיטציה של תהליכים בתוך ארגונים, Web 2.0 הפך את העולם הדיגיטלי משכבת כלים לשכבת חיים.
האינטרנט המוקדם היה בעיקר אוסף של אתרים ומידע. אבל השילוב בין אינטרנט מהיר, מחשוב ענן וסמארטפונים יצר משהו חדש לגמרי: עולם שבו אנשים, עסקים ומערכות מחוברים כל הזמן, מכל מקום ובזמן אמת. תוכנה כבר לא הייתה תוכנה שמתקינים על מחשב — היא הפכה לשירות חי שפועל בענן ומתעדכן כל הזמן. במקביל, המובייל הכניס את האינטרנט לכיס של מיליארדי אנשים, והפך את החיבור לרשת ממצב זמני למצב תמידי.
מה שמייחד את התקופה הזאת, בשונה מהתקופה שקדמה לה, הוא שכבה נוספת שגדלה מעל החומרה והתוכנה: הענן. אם בעבר תוכנה הייתה קשורה למחשב מסוים או לארגון מסוים, הענן הפך את המחשוב עצמו למשאב גלובלי, זמין ומחובר תמידית. כוח עיבוד, אחסון, תקשורת ותוכנה הפסיקו להיות משהו שמותקן פיזית במקום אחד, והפכו לשירותים חיים שניתן לצרוך מכל מקום דרך האינטרנט.
ומעל שכבת הענן הזאת התחילה להיבנות שכבה חדשה: APIs, פלטפורמות ושירותים שמערכות אחרות יכלו להשתמש בהם. העולם הדיגיטלי הפסיק להיות אוסף של תוכנות נפרדות, והתחיל להפוך לרשת אחת של capabilities מחוברות. סליקה, אחסון, מפות, תקשורת, פרסום, אימות משתמשים, אנליטיקה ולוגיסטיקה הפכו לשירותים שניתן לצרוך דרך האינטרנט בלחיצת כפתור. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה עסקים לא היו צריכים לבנות הכול בעצמם — הם יכלו להתחיל להרכיב מערכות מתוך תשתיות קיימות.
זאת הייתה מהפכה הרבה יותר עמוקה משיפור טכנולוגי. היא שינתה את הדרך שבה העולם מתנהל. תקשורת, בנקאות, מסחר, ניווט, מדיה, עבודה, תחבורה, זוגיות ובידור עברו בהדרגה לפלטפורמות דיגיטליות שמחוברות זו לזו דרך APIs ושירותי ענן. העולם התחיל להיבנות סביב שכבת תוכנה גלובלית אחת. לא רק העולם העסקי, העולם כולו.
אנשים התחילו להכיר בני זוג דרך האינטרנט, לצרוך בידור דרך האינטרנט, ללמוד דרך האינטרנט, לעבוד דרך האינטרנט ולנהל את חייהם דרך האינטרנט. במקום להתקשר הם שולחים הודעה. במקום לחפש ספרייה הם פותחים אפליקציה. חלק הולך וגדל מהחוויה האנושית עבר דרך שכבת תוכנה גלובלית אחת.
חברות כמו Amazon, Google, Facebook ו-Stripe לא רק בנו מוצרים — הן בנו תשתיות שעליהן עסקים אחרים יכלו לרוץ.
וכולם ידעו שהשלב הבא מגיע. השאלה הייתה רק מה הוא יהיה. חלק חשבו שזה יהיה קריפטו: אמרו במשך שנים שהדולר מת ומטבע דיגיטלי עם מלאי מוגבל הוא הדבר הבא. אחרים חשבו שזה יהיה מטאוורס: שנחיה בעולמות וירטואליים, ready-player-one, ואנשים יתחילו להשקיע בנכסים וירטואליים (בפועל קנינו תמונות של קופים). במשך שנים העולם חיפש את Web 3.0.
מה קורה בעצם: למה אני חושב שבינה מלאכותית היא דור תוכנה חדש
איך נראה דור תוכנה חדש
כאן צריך לעצור רגע ולהגדיר מה בעצם נחשב דור חדש של תוכנה.
דור חדש של תוכנה לא נולד רק בגלל שמופיעה טכנולוגיה חדשה. טכנולוגיות חדשות מופיעות כל הזמן. דור חדש נולד כאשר משתנה שכבת ההפעלה של העולם: כשפעולה שהייתה יקרה, איטית, מסורבלת ותלויה במומחים הופכת לזולה, מהירה וזמינה בקנה מידה רחב. לפני התוכנה, צוואר הבקבוק היה בני אדם. העולם כבר ידע לבנות מערכות גדולות: מפעלים, בנקים, תאגידים, מדינות, שרשראות אספקה, תקשורת המונים. אבל ככל שהמערכות האלו גדלו, הן דרשו יותר ויותר פקידים, טפסים, נהלים, תיאומים וזיכרון אנושי. המערכת יכלה לגדול, אבל היא עדיין הייתה תלויה באנשים שיזכרו, יעבירו מידע, יאשרו, יבדקו ויפעילו אותה.
הדור הראשון נולד כשהמחשב והתוכנה שחררו את העולם מתלות מלאה בנייר, זיכרון אנושי ותיאום פקידותי. הדור השני נולד כשהאינטרנט, הענן והמובייל שחררו את התוכנה מהמחשב המקומי והפכו אותה לרשת חיה של שירותים, משתמשים ומידע. בכל דור נבנתה שכבת תשתית חדשה על גבי הקודמת, וכל שכבה הורידה את העלות של פעולה בסיסית אחרת: קודם ניהול מידע, אחר כך חיבור והפצה. לכן כשאני מדבר על דור שלישי של תוכנה, אני לא מחפש עוד גאדג'ט או עוד מוצר מצליח, אלא את צוואר הבקבוק הבא שהולך להישבר.
איזה אתגרים Web 2.0 הביא לעולם
אמרנו כבר: כל "דור תוכנה" פותר את האתגרים של קודמיו, ומייצר אתגרים חדשים. Web 2.0 פותר אתגרים בעולמות הפצת המידע, עלות המידע, נוכחות משתמשים וחיבוריות. ועם זה הוא מייצר אתגרים משוגעים, אחרים, בעצם זה שהוא פותר את הקודמים:
-
עודף מידע
דור 2 חיבר את העולם, אבל החיבור הזה יצר הצפה. האינטרנט, המובייל, הרשתות החברתיות, מערכות ה־SaaS והדאטה הארגוני יצרו מצב שבו כמעט לכל אדם ועסק יש יותר מידע ממה שהוא מסוגל לעבד: מסמכים, הודעות, מיילים, דוחות, דאשבורדים, שיחות, קבצים והתראות. הבעיה כבר אינה גישה למידע, אלא הבנה: מה חשוב, מה אמין, מה רלוונטי, מה דחוף, ומה צריך לעשות עכשיו.
-
ממשק איטי
למרות כל ההתקדמות של דור 2, הממשק נשאר ידני. האדם עדיין צריך להפעיל את העולם הדיגיטלי דרך עכבר, מקלדת, טאבים, תפריטים, טפסים, כפתורים, חיפושים, העתקה והדבקה. גם במובייל, למרות שהמסך קטן ונוח יותר, העיקרון נשאר דומה: המשתמש צריך ללמוד איך כל אפליקציה חושבת, לנווט בתוכה, ולבצע פעולות צעד אחרי צעד.
-
ריכוזיות
דור 2 הוריד את עלות הבנייה וההפצה, אבל יצר ריכוז כוח עצום. הענן, הפלטפורמות, חנויות האפליקציות, מנועי החיפוש, הרשתות החברתיות ושירותי התשלומים הפכו לשערים שדרכם עסקים ואנשים פועלים בעולם הדיגיטלי. זה נתן יכולות שלא היו זמינות קודם, אבל גם יצר תלות במעט חברות שמחזיקות תשתית, דאטה, הפצה וזהות.
AI פותר את כל האתגרים האלו
AI נכנס בדיוק לתוך שלושת האתגרים האלה. אם דור 2 יצר יותר מדי מידע, יותר מדי ממשקים, ויותר מדי תלות בפלטפורמות מרכזיות, דור 3 מנסה להוסיף מעל העולם הזה שכבת תיווך חדשה: שכבה שמבינה מידע, מפעילה תוכנה דרך כוונה, ומפרקת אפליקציות ליכולות שאפשר להרכיב מחדש.
-
מידע זז אחורה, תובנות מונגשות במקומו
AI פותר את בעיית עודף המידע בכך שהוא מוסיף שכבת עיבוד מעל המידע עצמו. בדור הקודם האדם היה צריך לחפש, לקרוא, לסנן, להשוות, להבין הקשר ולהחליט מה חשוב. עכשיו חלק מהעבודה הזאת עובר למערכת. היא יכולה לקחת מאות מיילים, מסמכים, שיחות, דוחות ודאשבורדים, ולחלץ מהם תמונה אחת: מה קרה, מה השתנה, מה חשוב, איפה הסיכון ומה הפעולה הבאה. במובן הזה, AI לא רק נותן עוד דרך להגיע למידע; הוא משנה את היחס למידע. המידע מפסיק להיות משהו שהאדם צריך לעבור עליו ידנית, ומתחיל להיות חומר גלם שמערכת יכולה לעבד עבורו לכדי הבנה, החלטה ופעולה.
-
הממשק מפסיק להפריע ומתחיל להבין את הכוונה של הלקוח
AI פותר את בעיית הממשק האיטי בכך שהוא מחליף חלק מההפעלה הידנית של תוכנה בהפעלה דרך שפה וכוונה. בדור הקודם המשתמש היה צריך לדעת איפה הכפתור, באיזו מערכת נמצא המידע, איך בונים דוח, איך מפעילים אוטומציה, איך מחברים בין שירותים ואיזה שדה צריך למלא. כלומר, האדם היה צריך להתאים את עצמו לצורת החשיבה של התוכנה. בדור החדש היחס מתחיל להתהפך: האדם מתאר את התוצאה שהוא רוצה, והמערכת מנסה להבין אילו פעולות נדרשות כדי להגיע לשם. זה לא מבטל ממשקים, אבל זה משנה את תפקידם. הממשק כבר לא חייב להיות רק מסך קבוע עם תפריטים וטפסים; הוא יכול להיות שכבת תרגום בין רצון אנושי לבין פעולה דיגיטלית.
-
אבני הבניין שבונות תוכנה מאפשרות לבנות פתרון שלם ומפרקות את הריכוזיות
AI פותר, או לפחות פותח מחדש, את בעיית הריכוזיות בכך שהוא משנה את מוקד הערך מאפליקציות סגורות ליכולות שניתן להפעיל. בדור הקודם הכוח התרכז אצל פלטפורמות גדולות כי הן החזיקו את המשתמשים, ההפצה, הדאטה והתשתית. אבל אם AI הופך לשכבת ההפעלה, אז המשתמש לא בהכרח צריך להיכנס לכל אפליקציה בנפרד. הוא צריך שהמערכת תדע להפעיל יכולות: לשמור מידע, לאמת משתמש, לגבות כסף, לשלוח הודעה, להריץ תהליך, למשוך נתונים, לעדכן רשומה ולבנות ממשק. לכן ייתכן שחלק מהערך יזוז מהאפליקציות עצמן אל ה־building blocks שמאחוריהן. לא רק מי שמחזיק את המודל ירוויח, אלא גם מי שמספק את היכולות שהמודל יודע להפעיל.
אז איך נראה הדור הבא?
הדור השלישי של התוכנה מתחיל במקום שבו הדור השני הגיע לרוויה.
הדור השני יצר עולם מחובר, זמין, ענני ומלא יכולות. כמעט כל דבר כבר קיים איפשהו: מידע, תשלומים, תקשורת, אחסון, משתמשים, הרשאות, אפליקציות, APIs, דאטה, אוטומציות ושירותים. אבל דווקא בגלל שהכול קיים, נוצרה בעיה חדשה: העולם הדיגיטלי נהיה גדול מדי, מפוצל מדי ואיטי מדי להפעלה אנושית. יש יותר מדי מידע מכדי שאדם יעבד אותו לבד. יש יותר מדי אפליקציות מכדי שאדם יעבור ביניהן ביעילות. יש יותר מדי ממשקים, כפתורים, טפסים, דאשבורדים, התראות וחיבורים. ויש יותר מדי תלות בפלטפורמות שסוגרות בתוכן את המשתמשים, הדאטה והפעולות.
כאן AI נכנס כדור תוכנה חדש. ואנחנו בשלב המעבר. כרגע, הכל צ'אט. כולם מדברים כאילו יש להם צבא של עובדים, וסוכנים, שעושים את העבודה בשבילם בלילה, כשבפועל זה די slop. אבל לא הכל slop. ולא הכל יהיה slop. זה יתהדק, וישולב טוב, במוצרים שנבנים ממש היום.
במובן הזה, AI פותר שלושה אתגרים שהדור השני יצר. את עודף המידע הוא מנסה להפוך להבנה. לא עוד חיפוש בלבד, אלא סיכום, מיון, הקשר, זיהוי תבניות והמלצה על פעולה. את הממשק האיטי הוא מנסה להפוך לכוונה. לא עוד מעבר ידני בין מסכים ואפליקציות, אלא תיאור של תוצאה רצויה והפעלה של מערכות מאחורי הקלעים. ואת הריכוזיות הוא עשוי לפתוח מחדש דרך building blocks. אם AI הופך לשכבת ההפעלה, הערך לא חייב לשבת רק באפליקציות סגורות או בחברות המודלים. הוא יכול לשבת גם ביכולות שהמודלים מפעילים: דאטה, הרשאות, תשלומים, אחסון, תקשורת, תהליכים, אינטגרציות וסביבות הרצה.
לכן הדור השלישי הוא לא "עידן הצ’אטבוטים". הוא מעבר מעולם שבו בני אדם מפעילים אפליקציות, לעולם שבו שכבת אינטליגנציה מפעילה יכולות. הדור השני בנה את העולם הדיגיטלי כרשת של שירותים. הדור השלישי מתחיל להפוך את הרשת הזאת למשהו שאפשר לדבר איתו, לבקש ממנו, ולהרכיב מתוכו תוכנה חדשה לפי צורך ובהתאמה אישית.
כתיבת תגובה