ברוכים הבאים, תוכנה 3.0
אנא קחו את השורות הבאות בתור הצעה שלי לעתיד שייתכן ויקרה, אבל לדעתי כבר קורה: מהפכת תוכנה מתרחשת מתחת לרגלינו. אני אומר מתחת לרגלינו למרות שכולנו חכמים ונבונים ומתכתבים כל היום עם Chat כזה או אחר, אבל לדעתי לא מספיק מדברים על זה שזו רק ההתחלה, והמרחק בין המהפכה האמיתית לבין מה שיש לנו עכשיו הוא כמו המרחק בין MS-DOS לבין פייסבוק בשיא תהילתה.
במאמר הזה אני מתייחס לתוכנת B2B, כי שם יש מוטיבציה הרבה יותר קלה להטמעה, אבל אני מקווה לכתוב מאמר המשך שידבר על תוכנת B2C, ועל ההשלכות שלו למה שמכונה ל-Web3.0 – שהיא בעיניי השלמה ל-Software3.0.
רוצים להאיץ בי לכתוב את מאמר ההמשך הזה? שתפו את הקישור של המאמר הזה בפרופיל הרשת החברתית בה אתם הכי נמצאים. ככה פשוט 🙂
האתגר של עסקים קטנים בצמיחה
עסק קטן בתחילת דרכו בדרך כלל מוצא עצמו מתמודד עם עומס מידע והיעדר תהליכי עבודה מוגדרים. לא, למען האמת, זה לא נכון: עסקים קטנים בדרך כלל מתמודדים עם חוסר ידע, עומס מידע, והיעדר הבנה על המושג "תהליכי עבודה". הם מתנהלים באינרציה. לקוחות באים, לקוחות הולכים, והרבה פעמים קבלת ההחלטות מתנהלת על בסיס "מזל"\"ברכה"\אגו.
העסק שתיארתי למעלה – שמנהל את הלקוחות שלו באקסל – עדיין נדיר. לא מדובר במשהו שקורה אצל הרבה לקוחות שאני רואה, וגם אם האקסל קיים – לא מסתכלים עליו הרבה, ולפעמים הוא לא מעודכן. זה די תולדה של המצב הטבעי של עסק קטן: קצת אנשים, קצת כסף, הרבה עבודה שצריך לעשות. זה משהו שהיה שם תמיד. גם כשתוכנות התחילו לעזור לעסקים גדולים – הן תמיד היו יקרות, בנויות על עסקאות חד-פעמיות, תהליכי הטמעה ובקרה, התאמה למערכות הפעלה – בקיצור סרט לעסק קטן.
עולם הענן (שהוא תוכנה 2.0)
המצב הזה—שבו עסקים קטנים מתמודדים עם יותר מדי עבודה, מעט מדי אנשים ושיטות ניהול מאולתרות—היה נתון כמעט קבוע עד לפני כמה שנים. תוכנות היו שם, אבל הן לא היו פתרון אמיתי לעסק קטן. הן פנו לארגונים גדולים, והיו יקרות מדי, מסובכות מדי, ודרשו תהליכי הטמעה ובקרה ארוכים. תוכנה הייתה משהו ששמים עליו חתימה מול נציג מכירות, לא משהו שנרשמים אליו עם כרטיס אשראי ויכולים להתחיל לעבוד איתו תוך דקות.
המעבר למערכות בתשלום חודשי בענן שינה את המשוואה הזאת. פתאום, עסק קטן שלא היה מסוגל לחשוב בכלל על "מערכת ניהול לקוחות" מצא את עצמו משתמש ב-CRM בתוך כמה שעות מההרשמה. לא היה יותר צורך ברכישה חד-פעמית יקרה או בשרתים מקומיים; הכול עבד דרך הדפדפן, עם חוויית משתמש של מוצר צרכני, ולא כמו תוכנה ארגונית כבדה. גם החסמים הפסיכולוגיים נעלמו: זה לא היה "פרויקט", אלא פשוט כלי עבודה, משהו שמתחילים להשתמש בו עכשיו, ואם לא מתאים—אפשר לבטל בלי דרמה.
פתרונות כאלה התחילו לקחת נתח משמעותי יותר מהפעילות העסקית. במקום שהעסק יתאים את עצמו לתוכנה מסורבלת שנבנתה עבור ארגונים גדולים, התוכנה התחילה להתאים את עצמה לעסק. היו הרחבות, היו אינטגרציות, וכלים כמו אוטומציות וניתוח נתונים התווספו בהדרגה, בלי לדרוש שום תהליך רכישה מחייב. התוצאה הייתה שהעסקים הקטנים החלו לא רק להשתמש בתוכנות מתקדמות, אלא גם ליהנות מהיתרונות שהיו שמורים בעבר רק לארגונים עם מחלקות IT שלמות.
עולם הבינה (שהוא תוכנה 3.0)
בהתחלה, ואולי עד היום, לא באמת הבנו מה קורה. מתכנתים אימצו את הטכנולוגיה במהירות — הם הבינו איך היא יכולה לייעל תהליכי עבודה, לבדוק קוד ולחסוך זמן במשימות טכניות. אבל עבור רוב העולם, היא הייתה ועודנה לא יותר מגימיק משעשע: כלי לניסוח אימיילים מגוחכים, לכתיבת שירה מחופפת או לניהול שיחות סתמיות עם צ’אטבוטים. ברור שמשהו גדול מתרחש, אבל לא היה ברור בדיוק איך או מתי זה יהפוך לכלי שמשנה מציאות. היא לא יצירתית, היא לא "מבינה", היא מייצרת טקסט שהוא לכל היותר ממוצע.
אבל מה שהמתכנתים ראו, ורואים, זה כמה מהר אפשר לכתוב תוכנה. אתם בטח חושבים: טוב, זה מעולה למי שכותב תוכנה, אבל לדעתי זה יגלוש משם מהר מאוד.
המהפכה האמיתית של הבינה המלאכותית לא נעצרת רק במהירות שבה מתכנתים כותבים קוד—היא הולכת לשנות את הדרך שבה עסקים משתמשים בטכנולוגיה באופן רחב הרבה יותר. אם תוכנה בתשלום חודשי הפכה מערכות עסקיות לנגישות יותר, בינה מלאכותית גנרטיבית עומדת לשבור את המחסומים לחלוטין. לא צריך יותר להבין איך כותבים שאילתות חיפוש מורכבות, איך מגדירים חוקים לוגיים, או איך יוצרים חיבורים בין מערכות שונות. כל זה הופך להיות פעולה בשפה טבעית: "תחבר את מערכת הלקוחות שלי לכלי הדיוור ותודיע לי כשהם לא פותחים מיילים," וזה פשוט קורה.
בעבר, ייצור פתרון טכנולוגי מחוץ לקופסה היה יקר מדי או מסובך מדי עבור רוב העסקים. היום, כשאפשר לבקש מאלגוריתם לכתוב קוד, לבנות לוגיקה עסקית ולהגדיר חוקים בתוך שניות, עסקים לא רק חוסכים זמן אלא גם פותחים אפשרויות חדשות. זה לא רק ייעול—זה שינוי יסודי של איך תוכנה נוצרת ואיך משתמשים בה. כבר לא מדובר במערכות שמציעות "פיצ'רים" שאפשר להדליק או לכבות, אלא בסביבה דינמית שבה כל עסק יכול להגדיר בדיוק את מה שהוא צריך, מבלי להיות מוגבל לתבניות שהוכתבו מראש. כבר לא צריך לשלם לאנשי טכנולוגיה.
אבל זה עדיין לא שם. מה צריך שיהיה כדי שזה יקרה?
איך תוכנה 3.0 תעבוד
נגישות למידע כתנאי ראשון
אחד המחסומים הגדולים בעבודה עם מערכות תוכנה הוא הצורך לצרוך נתונים בצורה מובנית ונגישה על פי מודל שמכונה CRUD – יצירה, קריאה, עדכון ומחיקה. לאורך השנים, רוב העסקים הקטנים והבינוניים הסתמכו על כלים כמו אקסל, לא כי הם המערכת האופטימלית לניהול מידע, אלא כי הם מספקים גמישות שמערכות נוקשות יותר לא מאפשרות. אנשים יכולים להזין נתונים איך שנוח להם, בלי צורך ללמוד איך מערכת עובדת מאחורי הקלעים.
העתיד של תוכנה 3.0 לא יהיה בשינוי הדרך שבה אנחנו מזינים נתונים—אלא בהפיכת הנתונים עצמם למערכת. במקום מערכות שמתפקדות כ"מחסן מידע" שדורש התאמות ידניות, המשתמשים יקבלו כלי שמבוסס ישירות על מבנה נתונים אינטואיטיבי, כזה שבינה מלאכותית יכולה לקרוא, להבין ולעבוד איתו. תחשבו על זה כמו על אקסל, אבל לא כקובץ עבודה, אלא כבסיס שמנהל את עצמו: מערכת שבה המשתמשים מכניסים נתונים איך שנוח להם, והתוכנה יודעת איך להשתמש בהם בצורה חכמה, בלי צורך בהגדרות מתקדמות.
זה אומר שמי שלא מבין בתכנות או בניהול נתונים יוכל לבנות תהליכים מורכבים בלי להבין איך הם עובדים טכנית. במקום להשתמש בטפסים קשיחים או להסתמך על מערכות עם הגדרות קבועות מראש, הכלים החדשים יאפשרו להזין נתונים בצורה חופשית, והבינה המלאכותית תדע איך להשתמש בהם בהתאם לצרכים של העסק.
הפיכת המידע לידע על ידי הבינה
אם בעבר תוכנה הייתה מוצר קבוע עם ממשק שהוגדר מראש, בעולם שבו הבינה המלאכותית מסוגלת להבין הקשרים ולייצר קוד בזמן אמת, אין סיבה שהממשק יישאר סטטי. במקום מערכות עם כפתורים, טפסים ומבנה קשיח שהמשתמשים צריכים להסתגל אליו, הבינה המלאכותית תוכל לייצר ממשקים דינמיים שמתאימים את עצמם למידע ולמשתמשים.
למשל, אם עסק קטן מזין נתונים על מכירות, אין צורך להחליט מראש איך יוצגו הדוחות או אילו כפתורים יהיו זמינים. הבינה תוכל להבין שהמשתמש צריך השוואת מכירות חודשית, להציע תצוגה ויזואלית, ולהתאים את הממשק כך שיציג את הנתונים בצורה שהכי הגיונית למקרה הספציפי. אם המשתמש צריך לבצע פעולה חוזרת, המערכת תוכל לזהות זאת ולייצר עבורה כפתור או קיצור דרך במקום שהמשתמש יצטרך להגדיר אותו ידנית.
כדי שכל זה יעבוד בצורה חלקה, יהיו צורך בסביבות שיכולות להריץ קוד פרונטאנד באופן דינמי, בזמן אמת. במקום אפליקציות שבהן כל שינוי דורש עדכון גרסה או פיתוח ידני, הבינה המלאכותית תוכל להפעיל ממשקי משתמש שמוגדרים תוך כדי תנועה, על בסיס הנתונים והצרכים המשתנים.
סביבות כאלה לא יצריכו יותר יד של מתכנת שיכתוב ממשק חדש לכל תהליך עסקי. המערכת עצמה תוכל להבין מתי משתמשים חוזרים על פעולה מסוימת, מתי יש צורך בתצוגה מותאמת אישית, ואפילו מתי המשתמשים מתקשים בתהליך מסוים—ותשנה את הממשק בהתאם. למעשה, הפרונטאנד כבר לא יהיה "מוצר מוגמר", אלא מערכת חיה שמתעדכנת לפי מה שקורה בזמן אמת.
מבחינה טכנולוגית, זה ידרוש תשתיות שיודעות להריץ קוד פרונטאנד באופן גמיש, לטעון רכיבים רק כשצריך, ולנהל ממשקים כך שהם מותאמים לכל משתמש באופן אישי. במקום שעסק יצטרך לבחור תוכנה וללמוד איך לעבוד איתה, התוכנה תתאים את עצמה לעסק ותדע להציג כלים ופעולות רלוונטיות ברגע שהן נדרשות.
סוף דבר, תחילת דבר
אנחנו עומדים בנקודת מעבר שבה תוכנה מפסיקה להיות כלי קבוע וקשיח, והופכת להיות משהו שנוצר, משתנה ומתאים את עצמו באופן דינמי. תוכנות בתשלום חודשי הפכו מערכות עסקיות לנגישות יותר, אבל הן עדיין מחייבות את המשתמשים להתאים את עצמם למערכת. הבינה המלאכותית משחררת את החסם הזה—היא יכולה לא רק לכתוב קוד, אלא גם ליצור ממשקים, לנהל נתונים ולחבר בין מערכות בלי התערבות של מתכנתים.
במקום לחפש תוכנה שתתאים לצורך מסוים, המשתמשים יקבלו מערכות חיות וגמישות שייבנו סביבם ויתאימו את עצמן לפעילות שלהם. מבני הנתונים יהיו נגישים לכל אחד, ללא צורך בידע טכני, והבינה המלאכותית תדאג להפוך מידע גולמי לידע שימושי. זה שינוי שהוא מעבר לשיפור של הקיים—זו גישה חדשה לחלוטין לאופן שבו תוכנה נוצרת, מופעלת ומנוהלת.
במאמר הזה התמקדתי בעולם ה-B2B, שבו קל יחסית להטמיע חדשנות, אבל השינויים האלה לא ייעצרו שם. במאמר המשך אני מתכוון לגעת בעולם ה-B2C—מה יקרה כשמערכות כאלה יהיו זמינות גם לצרכנים פרטיים? איך תיראה אינטראקציה בין משתמשים פרטיים לתוכנה שנבנית בזמן אמת? ואיך כל זה מתחבר לעולם ה-Web3.0, שבו מבנים מבוזרים מחליפים מודלים עסקיים מסורתיים?
נראה.