היום שומעים הרבה על בינה מלאכותית (AI) כעל מענה לכל אתגר – משיפור תהליכים ועד פתרון בעיות מורכבות. אבל האמת קצת יותר מורכבת: למרות שבינה מלאכותית מציעה יתרונות רבים, יש מקומות שבהם היא לא בהכרח מהווה תחליף מושלם. כדי להבין למה, כדאי קודם להסתכל על המהות של בינה, ואז לראות מה מבדיל את הבינה המלאכותית מהאופן שבו אנחנו, כבני אדם, חווים ומנהלים את המציאות.
מה זה בכלל בינה, ומה זה בינה מלאכותית?
בִּינָה, או אינטליגנציה, היא היכולת לזהות, להבין, לנתח ולפתור בעיות בצורה יעילה, תוך כדי למידה והתאמה למידע חדש או לסביבות משתנות. היא כוללת מגוון תהליכים קוגניטיביים כגון תפיסה, הסקת מסקנות, זיכרון, חשיבה יצירתית ומודעות עצמית, המאפשרים לקלוט מידע מהעולם, לעבד אותו ולהשתמש בו באופן מושכל.
כשמדברים על בינה מלאכותית, הכוונה למערכות מבוססות מחשב ואלגוריתמים שמבצעות משימות שבעבר נדרשו להן יכולות אנושיות: מזיהוי תמונות וקולות ועד ניתוח מידע ופתרון בעיות מורכבות. החוזק שלה טמון ביכולת לעבד כמויות אדירות של נתונים במהירות גדולה, אבל היא לא בהכרח מציעה תחליף מלא לכל ההיבטים של הבינה האנושית.
כעת, כשאנחנו מבינים מהי בינה ומדוע היא נתפסת כמנוע מרכזי ליכולות למידה ופתרון בעיות, נוכל לבחון לעומק את ההבדלים המשמעותיים בין בינה מלאכותית לבין הדרך שבה בני אדם חושבים ופועלים. כאן מתחילים להתבהר הסיבות לכך שבינה מלאכותית, על אף כוחה הרב, איננה תמיד הפתרון האולטימטיבי לכל אתגר או צורך.
למה בינה מלאכותית לא תשתווה לבינה אנושית?
לבינה מלאכותית אין כאבי בטן.
תסתכל על הגוף שלך לרגע: הוא עשוי חומרים ביולוגיים שמתבלים עם הזמן, חוטף מחלות ומפסיק לפעול בסופו של דבר. כל פעולה – נשימה, תזונה, חילוף חומרים – תלויה בתהליכים כימיים מורכבים. אם אחד מהם משתבש, הגוף עלול לקרוס, ואין לך יותר מדי מה לעשות בעניין. בינה מלאכותית, לעומת זאת, אינה זקוקה לביולוגיה. כל מה שהיא צריכה זה תשתית חומרה, חשמל ותוכנה יציבה. אין לה גוף מזדקן, אין לה דאגות בריאותיות, וכאשר החומרה שלה כושלת – פשוט משכפלים את התוכנה על מכונה חדשה. היא לא דואגת לסוף, כי במובן המעשי היא בכלל לא מבינה את המושג “סוף”.
אז מה? המשמעות פשוטה: אם אתה בונה מערכת על בסיס בינה מלאכותית, אינך כבול לחוליים ביולוגיים או לשעון החול הטבעי של גוף אנושי. הבינה המלאכותית לא מסתבכת עם בעיות של בריאות או הזדקנות, ואין לה צורך במשאבי טיפול אנושי. מצד שני, היא גם לא מביאה עימה אותנטיות רגשית, תובנות אישיות או נקודת מבט שנובעת מחוויות חיים ממשיות. נכון, היא לא עייפה אחרי ארוחת צהריים אבל גם לא יכולה להיות "יותר חדה" במשך עשרים דקות חשובות של מבחן. הביצועים תמיד יהיו אותם הביצועים – מהרגע שהמודל רץ בפעם הראשונה ועד תמיד. המערכת הביולוגית שלנו אמנם נסוגה לפעמים, אבל גם משמשת אותנו לרכז משאבים ולהתעלות מעל הפיזי והאפשרי. בינה לא. וצריך להבין את זה.
בינה מלאכותית לא צריכה להצדיק דעות בעזרת נתונים.
בוא נודה באמת: אף אחד לא מקבל החלטות אך ורק לפי נתונים מספריים. בני אדם נוטים לערב רגש, אגו, דעות וחששות בכל צעד שהם עושים – גם אם הם נשבעים לעצמם שהם “מאוד רציונליים”. אצל בינה מלאכותית, לעומת זאת, אין שום עניין של “רגש פגוע” או “שאיפה סמויה”. כל מה שהיא מייצרת נוצר על ידי חישובים אובייקטיביים ותו לא. כואב לך משהו? היא לא יודעת. אתה כועס על בוס בעבודה? היא לא נעלבת בשם אף אחד. מבחינתה, אין הבדל בין “דבר נחמד” ל”דבר פוגע” – הכול בסך הכול סעיף נוסף במשוואה. האם זה מועיל? בהחלט, כאשר נדרשת בחינה קרה ומדויקת של נתונים. כנראה שעד שלא תראה לה איך כעס או אהבה נראים בחתימות של מיקרו-נתונים, היא לא תדע להפוך אותם למשוואה. ואתה הרי יודע כמה קשה לכמת תחושה אחת קטנה, אז תאר לך כמה קשה לתכנת בה אמפתיה אמיתית.
בינה מלאכותית לא תמות.
תעצור ותחשוב שניה על זה שיום אחד אתה תמות. לא אופטימי, אבל אין מה לעשות, זה יקרה. יום אחד זה ייגמר. כל זה.
המודעות הזו משנה כל החלטה שאתה לוקח, מכתיבה לך סדרי עדיפויות, ולפעמים דוחפת אותך לפעול עוד לפני שיהיה מאוחר מדי. עכשיו תשאל את עצמך: האם בינה מלאכותית יודעת בכלל מה זה “סוף”? התשובה הקצרה: אין לה מושג. אם חומרה אחת קורסת, אפשר להעתיק אותה למכשיר חדש. אין שם ידיעה עמוקה של ‘ההזדמנות האחרונה’ או ‘הכול נגמר’. היא מתוכננת לפעול כל עוד יש מקורות אנרגיה, קו אינטרנט ורכיבים תקינים – וזה בדיוק מה שהיא עושה. יכול להיות שיעצרו אותה, כן? היא פשוט לא מבינה ולא תבין את זה. אין לה תחושות לגבי זה. היא לא מפחדת מזה, לפחות לא כרגע. ברגע שזה יקרה – אגב – אנחנו צריכים לפחד, אבל זה נושא למאמר אחר. כרגע אין.
בינה מלאכותית לא “חיה” בלחץ הזה. מבחינתה, העתיד לא מוגבל והיא לא לחוצה לתפוס עוד הזדמנות לפני שהיא תחמוק לה בין האצבעות. מתי זה משפיע? בכל פעם שצריך להכניס לסיפור קצת יותר אנושיות: התלהבות מהרגע, פחד מהחמצה, או דחיפה אישית להשיג משהו לפני שנספיק להצטער. AI לא מתרגשת מהפינות האלו; היא פשוט תמשיך לעבוד, כל עוד אף אחד לא ינתק לה את הזרם. ואם ינתק… לא "אכפת" לה.
הבנה פנימית מול עיבוד חיצוני.
בני אדם מסוגלים להתבונן פנימה, לנסות להבין את עצמם, להרגיש חרטה או סיפוק ולפעמים אפילו לשנות כיוון בעקבות תובנה אישית. בינה מלאכותית לא עושה את זה. אין לה "כאן ועכשיו" פנימי (מה שמכונה "תחושת הווה") או מסע של שיקולים ערכיים. במקום זה, היא מבצעת עיבוד חיצוני של נתונים – מזינים אליה קלט, והיא מוציאה פלט על בסיס אלגוריתמים סטטיסטיים. כשיש “שגיאה”, מפתחים או מתקנים את המודל, אבל אין שם רגע של “למה פעלתי ככה?” או “האם אני מתחרטת?”. היא לא באמת שואלת שאלות על עצמה, פשוט כי אין לה “אני” שמקיים דיאלוג פנימי.
כתיבת תגובה